גז"ד למורשע בתקיפה ובגרימת חבלה חמורה ע"י פגיעה מכוונת בעזרת רכבו באדם ,שבסופו של דבר נרצח ביריות ע"י אחיו

ביום 22/11/09 הרשענו את נאשם 1 בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. את נאשם 2, אחיו של נאשם 1, הרשענו בעבירת רצח ובעבירות בנשק וגזרנו עליו מאסר עולם.

עובדות המקרה הובאו בהרחבה בהכרעת הדין. בתמצית ייאמר, כי בלילה שבין ה-13/7/07 ל-14/7/07, פגע נאשם 1 במכוון עם רכבו במנוח וגרם לפציעתו.

טרם הפגיעה, נכחו המנוח ונאשם 1 במסיבת חתונה. בסמוך לחצות עזב נאשם 1 את החתונה, נכנס לרכבו שחנה בסמוך למקום והמתין לצאתו של המנוח. המנוח יצא מהחתונה מלווה בשניים אחרים והשלושה החלו לצעוד במורד הכביש. נאשם 1 החל לנסוע אחריהם כשאורות רכבו כבויים ובהתקרבו אליהם, האיץ רכבו לכיוונם ופגע במנוח.

בהמשך, בעוד המנוח שוכב על הכביש פצוע, יצא נאשם 1 מרכבו, כשבידו סכין וניסה להתקרב למנוח. כן בעט הנאשם במנוח.

כתוצאה מהפגיעה, נגרמו למנוח שבר ריסוק בעצמות השוק השמאלית, פצעי שפשוף, דימומים תת עוריים וכן קרע בשוק ובעקב משמאל.

דקות לאחר מכן, הגיע למקום נאשם 2 וירה במנוח מטווח קצר 7 יריות באמצעות אקדח וגרם למותו. מעשה נפשע זה לא יוחס לנאשם 1 והוא מובא אך ורק להשלמת התאור העובדתי. כמובן, נתעלם ממנו בגוזרנו את דינו של נאשם 1.

ב.         ראיות לעניין העונש

ב"כ המאשימה הגישה את פלט המרשם הפלילי (ת/ע/1) של נאשם 1 וכן מכתב שנכתב ע"י עו"ד גני עבד אלסלאם, ב"כ משפחת המנוח (ת/ע/2). כעולה מ-ת/ע/1 ביצע הנאשם עבירה של חבלה חמורה לפני האירועים הנדונים, אך ההרשעה היא ממועד מאוחר יותר.

ג.          טיעונים לעונש

מלכתחילה, ביקשה התובעת לחלט את שני כלי הרכב של הנאשם ושל אחיו (נאשם 2), בהתאם לסעיף 39(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] התשכ"ט-1969. בטיעונה בפניינו הציגה התובעת הסכמה עם ב"כ הנאשם, לפיה יחולט רכבו של נאשם 1 והתביעה חזרה בה מבקשתה לחילוט רכבו של נאשם 2.

ב"כ המאשימה עמדה על כאבם של בני משפחת המנוח והפנתה לאמור במכתבו של ב"כ משפחת המנוח.

התובעת עמדה על כך שהעבירה הנדונה בוצעה בקור רוח ובנחישות, לאחר שהנאשם ארב למנוח, המתין לצאתו מהחתונה ועקב אחריו ברכבו, בנסיעה איטית, ובכיבוי אורות עד לביצוע זממו.

אליבא דהתביעה, פוטנציאל הסיכון שבביצוע העבירה הנדונה באמצעות רכב נוסע הוא גדול, שכן הדריסה בוצעה "כלפי הגוף כולו", תוך הטחת גופו של המנוח לעבר חומה. גם הנזק כתוצאה מהדריסה היה משמעותי.

התובעת ציינה כי הנאשם יצר גם סיכון לשני חבריו של המנוח שליוו אותו והיו סמוכים אליו בעת הדריסה, וליושבי הבית שמאחורי החומה בה פגע הרכב.

עוד הדגישה הפרקליטה, כי אף לאחר הדריסה ופציעת המנוח, ניסה הנאשם להסתער על המנוח כשסכין מונפת בידו. רק התערבותם של נוכחים במקום מנעה המשך "יצירת מגע" בין הנאשם למנוח.

התובעת עמדה על כך שכ-3 שנים לפני ביצוע העבירה הנדונה, תקף הנאשם אדם במכשיר קהה וגרם לו לשבר באמה (ת/ע/1). אין מדובר אפוא בכשלון חד פעמי והדבר מעיד על התנהלותו של הנאשם.

לא זאת אף זאת, בענייננו, הנאשם העז לבצע את זממו אף בנוכחות אחרים. עובדות אלו מעידות על מסוכנותו.

ב"כ המאשימה ביקשה למצות עם הנאשם את הדין ולגזור עליו עונש שיעלה את רמת הענישה המקובלת. אליבא דהתביעה, יש לגזור עונש שהנו ב"רף העליון" שקבוע בצידה של העבירה.